פסק-דין בתיק ב"ל 19454-01-12

1.       זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) - להלן: " הוועדה" אשר התכנסה בשני מועדים, ביום 10.08.11 וביום 14.12.11 ואשר קבעה בהחלטתה כי נכותו הקבועה של המערער בגין פגיעה מעבודה הינה 10% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות לפי פריט 34(ב) לפריטי הליקוי שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: " התקנות"), וזאת תחולה מיום 01.01.10.

          כן החליטה הוועדה, שלא להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות (להלן: " תקנה 15").

2.       ביום 28.06.12 התקיים דיון בערעור, במהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם.

          עיקר טענותיה של באת כח המערער מכוונים כנגד החלטת הוועדה בשלושה מישורים - בעניין האורטופדי, בענין הנוירולוגי ובענין ההחלטה שלא להפעיל את תקנה 15.

לעניין התחום האורטופדי - טוענת באת כח המערער כי היה על הוועדה לקבוע למערער נכות בגין שברים בעמוד שדרה גבי, באשר קיימת, להנחת דעתה, קביעה חלוטה של וועדה רפואית לעררים מיום 18.07.10 שקבעה למערער בגין כך אחוזי נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שברים בעמוד שדרה תחתון. לחילופין באותו עניין טענה, כי היה על הוועדה להפעיל את תקנה 14 לתקנות, ובהתאם לקבוע למערער דרגת נכות מותאמת.

לעניין התחום הנוירולוגי - טוענת באת כח המערער כי טעתה הוועדה משלא התייחסה לתלונות המערער באותו תחום (בנפרד מהנכות הנפשית שנקבעה), ובככל זה לתלונותיו בעניין הסחרחורות, כאבי הראש, הבלבול, חוסר הריכוז והפרעות שינה. באת כח המערער הפנתה לעובדה שבפני הוועדה הוצגו מסמכים רפואיים, לפיהם מטופל המערער אצל נוירולוג, ומטופל תרופתית בעניין זה.

לעניין תקנה 15 - טוענת באת כח המערער כי הוועדה טעתה עת נמנעה מלהפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15, וזאת בשים לב לכך כי הוא אינו יכול לחזור לעבודתו כמסגר בניין המבצע עבודות מסגרות לגובה (בשל הסחרחורות מהן הוא סובל), ועקב ירידה משמעותית בהכנסתו.

3.       בא כח המשיב לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור באשר לדעתו לא נפל כל פגם משפטי בדרך עבודת הוועדה אשר נימקה את החלטתה הרפואית.

לעניין הקביעה, ככל שהיא נוגעת לתחום האורטופדי נטען, כי מדובר בטעות שברישום הוועדה מיום 18.07.10 שקבעה למערער נכויות זמניות. הטעות תוקנה כאשר הוועדה מחקה מפרוטוקול דיונה את עניין קביעת הנכות הצמיתה שבטעות נרשמה על ידה, טעות שניתן ללמוד עליה גם מהחלטת הוועדה בישיבתה מיום 13.12.09.

באשר לעניין תקנה 14 נטען, כי מממצאי הוועדה עולה כי למערער לא קיימת הגבלה בתנועות הגב, ועל כן הוועדה לא טעתה משלא הפעילה את אותה תקנה.

לעניין התחום הנוירולוגי נטען, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה בתחום זה שהייתה תקינה לחלוטין, כאשר הנוירולוג קישר את תלונותיו של המערער בעניין זה לנכות הנפשית.

לעניין תקנה 15 נטען, שלא נפלה כל טעות מצד הוועדה אשר אימצה את מסקנות וועדת הרשות לעניין זה.

4.         דיון והכרעה

א.         החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד.

במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213  (1999)].

ב.         מעיון בדו"ח הוועדה מיום 10.08.11 עולה כי המערער נכח בפני הוועדה בלווית באת כוחו, ובפרוטוקול הדיון (סעיף 19 ו - 20) נרשם כדלקמן: 

" נימוקי הערעור: ראה ערר התובע ע"י באת כוחו. לדברי עו"ד זטרמן אין ערעור על הפסיכיאטריה. לדבריה ועדה מדרג I ציינה שיש הגבלה בתנועות עמ"ש אך לא קיבל על כך נכות.

תלונות הנפגע: מטופל אצל פסיכאטר דר' בוניאק, ד"ר באום נוירולוג, ד"ר עונאללה אורטופד. עדיין עם כאבי ראש, סחרחורת לא מפסיק, מקבל תרופות מהרופא האורטופד, כאבי גב, הגבלות בגב".

ג.          הוועדה ערכה למערער בדיקת קלינית, ורשמה את ממצאיה, כדלקמן: